החלטה בתיק תא"ק 35826-07-11

בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעת המשיבה על סך  63,455.94 ש"ח ובקשה לביטול עיקול זמני.

ביום 4.12.05 או בסמוך לכך, חתם המבקש אצל המשיבה על כתב ערבות בסך 60,000 ש"ח לא כולל ריבית והצמדה כערב להלוואה שניתנה לפארס הזימה (להלן: " החייב העיקרי") ( נספח א' לכתב התביעה).

משלא עמד החייב העיקרי בהתחייבויותיו, ולאחר שמוצו כנגדו הליכי ההוצאה לפועל ( נספח ד' לכתב התביעה), פנתה המשיבה למבקש בדרישה לקיים את התחייבויותיו כערב  ולשלם את יתרת החוב בהלוואה, לה ערב בצירוף הוצאות יחסיות.

אין חולק כי המבקש חתם על כתב הערבות לחוב הנדון, והמחלוקת הינה בדבר חבותו כערב, סכום החוב אותו נדרש לשלם, וזכאות המשיב לעיקולים זמניים על משכורתו (בניכוי הסכום הפטור מעיקול).

א. בקשת הרשות להתגונן

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשות המבקשים בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיהם וזכויותיהם של המבקשים, אלא רק לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה.

לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט אורי גורן " סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה עשירית), בעמוד 403: בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירם של המבקשים נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותו ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז.

ועוד נפסק באחרונה: "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים (האינטרס של מתן הגנה לתובע שזכותו עפ"י התביעה שהגיש אינה מוטלת בספק ואינטרס ציבורי בקידום יעילותה של המערכת השיפוטית ביחס לתביעות שתוצאתן האופרטיבית מתבקשת מאליה), את ההכרה בזכותו להתגונן" (כב' השופטת א. פרוקצ'יה ב ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009), נבו).

בהליך זה, המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן, נחקר בפניי בדיון ביום 11/9/11, וב"כ הצדדים סיכמו בעל פה.

בדיון, ותוך כדי החקירה הנגדית, חזר בו המבקש, באמצעות בא כחו, מהטענות העיקריות שהועלו בתצהירו. כך חזר בו מהטענה לפיה לא חתם כערב לחשבון נשוא התביעה ( פרוטוקול, עמ' 5, שורות 10-23) ומהטענה בדבר גובה הריבית ( שם, עמ' 6, שורות 22-28). אדון, אם כן, רק בטענות שנותרו.

טענות ההגנה

1. המבקש טוען כי יתרת החוב נכון למועד 10/09 הינה 38,000 ש"ח לכל היותר, וזאת מאחר וע"פ נתוני כתב הערבות עליו חתם, מיום 10.01.06 ועד ליום 30.10.09 התחייב החייב העיקרי לשלם סך של 500 ש"ח לחודש, מאחר ועברו 44 חודשים יש לקזז סך של 22,000 ש"ח, אותם שילם ככל הנראה החייב העיקרי.

2. המבקש טוען כי המשיבה לא צירפה מסמכים כנדרש כגון: דפי חשבון ופירוט תנועות, ולכל הפחות היה על המשיבה לצרף לוח סילוקין על מנת להציג את מועדי פירעון ההלוואה ע"י החייב העיקרי, ומשלא עשתה אין הוא יכול להתייחס למהות הסכומים או למרכיביהם.

3. המבקש טוען כי למיטב ידיעתו החייב העיקרי עובד במשמר הגבול והינו בעל נכס פרטי בכפר אבו סנאן, וכי היה על המשיבה למצות כנגדו את כל הליכי הגבייה בטרם פנתה אליו, גם אם עשתה כן ממילא לא שלחה אליו הודעה בגין מיצוי ההליכים כנגד החייב ולא פירטה את הסיבות להפסקת ההליכים כנגדו.

4. במעמד חתימתו כערב אצל המשיבה, לא הוסבר לו כי החייב שקוע בחובות, כמו כן לא הוסבר לו מעמדו כערב מוגן, תוכן ההלוואה ומטרת ההלוואה, וכי אילו ידע לא היה חותם.

5. עוד טוען המבקש כי המשיבה התרשלה בכך שלא שלחה לו הודעה כי החייב אינו עומד בפירעון הלוואותיו, ואף לא הזהירה אותו מפני תביעה צפויה.

דיון

1. טענתו של המבקש לעניין יתרת החוב הנערב כללית וסתמית, אינה מבוססת על טענה אמיתית לפיה החייב העיקרי שילם את התשלומים עד לחודש אוקטובר 2009, אלא על "הנחה" כי כך היה. הנחה זו לא רק שהיא חסרת בסיס, היא סותרת את פסק הדין בתיק נגד החייב העיקרי (תא"ק 8988-11-09 הפועלים נ' הזימה, נספח ב' לכתב התביעה), בו נקבע כי בגין ההלוואה נשוא התביעה כאן, המוגדרת בכתב התביעה שם כ"הלוואה הראשונה" נותר החייב העיקרי חייב ביום 13/10/09 את הסך 51,195.85 ש"ח. המבקש עורך חישובים תיאורטיים, מנוגדים לפסק דין חלוט, כנראה ללא חישוב ריבית פיגורים כלל, ואני קובעת כי טענותיו לעניין סכום החוב התבדו כבר עתה, ונדחות.

2.         אינני מקבלת את טענתו של המבקש כי המשיב לא צירף לכתב התביעה מסמכים כנדרש. המשיב צירף את כתב הערבות והתחייבות להחזרת הלוואה, כתב התביעה ופסק הדין נגד החייב העיקרי, אישור מיצוי הליכים ודף "פירוט יתרת הלוואה לערב יחיד/מוגן", בו מפורטת יתרת ההלוואה בהלוואה נשוא הערבות, נכון ליום הגשת התביעה כאן. אילו רצה המבקש מסמכים כאלה ואחרים, היה עליו לפנות אל המשיבה בבקשה לקבלת המסמכים הנדרשים, ומשלא עשה כך, אין לו אלא להלין על עצמו בלבד. כתב התביעה עומד בדרישות תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והפסיקה (ראה ע"א 688/89 הילולים נ' בנק המזרחי, פ"ד מה(3) 188).